החלטה בתיק בש"פ 11430/05

           בפניי בקשה רביעית להארכת מעצרם של המשיבים ב- 90 ימים, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו-1996. באת-כוחו של המשיב 1 נתנה הסכמתה להארכת המעצר, ועל כן תתמקד ההחלטה בעניינו של המשיב 2.

           נגד המשיבים הוגש ביום 1.6.04 כתב אישום המייחס להם עבירות של קשירת קשר לפשע, ניסיון לביצוע שוד, עבירות בנשק, ניסיון לחבלה בכוונה מחמירה, נסיון לרצח וגרם חבלה בנסיבות מחמירות. על פי עובדות כתב האישום, לווה המשיב 1 מן המתלונן סכום של 140,000 ש"ח ומתוכו העביר סך של כ- 100,000 ש"ח למשיב 2. על פי הנטען, החליט המשיב 1 להתחמק מהחזר ההלוואה, ופנה למשיב 2 בבקשה כי יסייע לו למצוא אנשים שיסייעו לו בגניבת הסכם ההלוואה. המשיב 2 פנה לאדם נוסף (להלן: פאבל) שהסכים, תמורת תשלום כסף, להכות את המתלונן, לשדוד את התיק בו הוא מחזיק את הסכם ההלוואה וכן להזריק לו חומר שאמור היה לגרום לו לשכחה. בהמשך צירף פאבל לקשר שני אנשים נוספים - אלכסיי ואנדרי. ביום 4.2.04 (להלן: האירוע הראשון) מסר המשיב 1 לשלושה אקדח בו החזיק שלא כדין, והסיעם לקרבת ביתו של המתלונן. בעוד המשיב 1 ממתין להם במכוניתו, הוציא השלושה את אשתו של המתלונן מביתה בתחבולה, איימו עליה באקדח, היכו את המתלונן וחזרו לרכב אשר מילט אותם מן המקום. זאת, מבלי שעלה בידיהם ליטול את הסכם ההלוואה ולהזריק למתלונן את החומר, כמתוכנן. כעבור מספר ימים, שבו ופנו המשיבים לפאבל, והפעם ביקשו כי ירצח את המתלונן תמורת תשלום בסך 30,000 ש"ח.  פאבל נענה להצעה ובהמשך צירף לקשר את אלכסיי. ביום 18.2.04 (להלן: האירוע השני) שב המשיב 1 והסיע את השניים לקרבת ביתו של המתלונן והמתין להם ברכבו. כשיצא המתלונן מן הבניין, ירה בו אלכסיי שישה כדורים וגרם לפציעתו. השניים חזרו לרכבו של המשיב 1, אשר מילט אותם מן המקום. בנוסף לפרשה האמורה, מיוחסת למשיב 2 בכתב האישום גם עבירה של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, לאחר שנתפס בחזקתו סם מסוג קנבוס במשקל 31.2 גרם.

           בית המשפט המחוזי נענה לבקשת המדינה והורה על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים. אשר למשיב 2 קבע בית המשפט המחוזי כי הונחה בפניו תשתית ראייתית רק לביסוס המעשים המיוחסים לו במסגרת האירוע הראשון ובאשר לעבירת הסמים, אך לא במסגרת האירוע השני. כן מצא בית המשפט המחוזי כי קמה עילת מעצר נגד העורר מחמת מסוכנותו הנלמדת מנכונותו לגייס "שכיר חרב" שיפגע במתלונן וממעורבותו הרצופה בהוצאת התוכנית העבריינית אל הפועל. בית המשפט המחוזי קבע עוד כי אין לשחרר את המשיב 2 לחלופת מעצר לנוכח העדר המלצה לשחרור מטעם שירות המבחן ובהתחשב באופיין של העבירות המיוחסות לו. ערר שהגיש המשיב 2 לבית משפט זה על ההחלטה לעוצרו עד תום ההליכים נדחה על ידי השופטת פרוקצ'יה (בש"פ 8586/04 ניקולאשוילי נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (להלן: בש"פ 8586/04)). בהחלטה ציינה השופטת כי ראיות התביעה הנוגעות לאירוע הראשון עונות על הדרישה הראייתית לצורך הליך המעצר ומצביעות על חלקו המהותי של המשיב 2 בקשירת הקשר הפלילי לפגוע פגיעה אלימה במתלונן. השופטת קבעה כי מעשים אלה, אליהם נוספת עבירת הסמים המיוחסת למשיב 2, מעידים על מסוכנותו, שאינה ניתנת לאיון על ידי חלופת מעצר.

           במהלך תשעת חודשי המעצר הראשונים טרם החלה שמיעת פרשת התביעה במשפטם. זאת, בעיקר בשל ביטול ישיבות הוכחות לאחר שהמשיב 1 נשלח להסתכלות ומשנדרשה הגשת חוות דעת פסיכיאטרית בעניינו, אך גם בשל בקשות דחיה מטעם סנגורו של המשיב 2 ובשל החלפת המותב בפניו יתברר התיק. ביום 21.3.05 הוארך לראשונה מעצרם של המשיבים על ידי השופטת ארבל (בש"פ 2585/05 מדינת ישראל נ' עמוס חג'ג' (לא פורסם)). בהחלטתה ציינה השופטת כי יש ממש בטענות בדבר אי התנהלות ההליכים בתיק בקצב הראוי ובדבר התארכותם הצפויה של ההליכים. עם זאת, לנוכח קביעתה כי מסוכנותם של המשיבים בעינה עומדת, הורתה השופטת על הארכת מעצרם כמבוקש.

           במהלך תקופת הארכת המעצר הראשונה התקיימו שלוש ישיבות הוכחות במשפטם של המשיבים והעידו 13 עדי תביעה. ביום 15.6.05 קיבלה השופטת נאור את בקשתה של המדינה והאריכה את מעצרו של המשיב 2 ב- 90 ימים נוספים (בש"פ 5618/05 מדינת ישראל נ' עמוס חג'ג' (לא פורסם)). בהחלטה קבעה השופטת נאור כי הגם שאין להיענות לבקשה שנייה להארכת מעצר ביד קלה, הרי שהמעשים המיוחסים למשיב 2 מקימים חשש ממשי לשלום הציבור ולביטחונו. מעצרו של המשיב 1 הוארך אף הוא, בהסכמת בא-כוחו.

           יצוין כי במהלך תקופת הארכת המעצר הראשונה הגיש בא-כוח המשיב 2 בקשה לעיון חוזר לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, אשר נדחתה ביום 28.8.05.  בהחלטתו דחה בית המשפט המחוזי את טענת הסנגור בדבר כרסום ממשי בתשתית הראייתית וכן קבע כי לא ניתן לנטרל את המסוכנות הנשקפת מן המשיב 2 על ידי חלופת המעצר שהציע.

           במהלך תקופת הארכת המעצר השנייה התקיימה ישיבת הוכחות אחת בה העידו שני עדי תביעה נוספים. כן נקבעו חמישה מועדי הוכחות נוספים להמשך המשפט.  בהסכמת באי כוחם, הוארך מעצרם של המשיבים בשלישית על ידי השופטת חיות (בש"פ 8759/05 מדינת ישראל נ' עמוס חג'ג' (לא פורסם)).

           כעת מונחת בפניי בקשה רביעית מטעם המדינה להאריך את מעצרו של המשיב 2. בטיעונה בפניי ציינה באת-כוח המדינה כי במהלך תקופת המעצר החולפת התקיימו ארבע ישיבות הוכחות ופרשת התביעה כמעט והגיעה אל סיומה. כן טענה כי הגם שהמשיב 2 לא מילא את החלק המרכזי במסכת העבריינית המתוארת, הרי שמסוכנותו נלמדת מהצטרפותו למזימה שהגה המשיב 1. בא-כוח המשיב 2, מצידו, טען כי לאחר שנקבע כבר על ידי בית המשפט המחוזי כי לא קיימות ראיות לכאורה להוכחת המעשים המיוחסים למשיב 2 במסגרת האירוע השני, הרי שחל גם כרסום בראיות התביעה ביחס לחלקו של מרשו באירוע הראשון. כן ציין כי בתסקיר המעצר שנערך בעניינו של המשיב 2 במסגרת הבקשה לעיון חוזר שהוגשה לבית המשפט המחוזי הומלץ על שחרורו לחלופת מעצר. עוד הוסיף, כי בשלב זה, משתמה עדותם של עדי התביעה המרכזיים, אין קיים עוד חשש לשיבוש הליכים מצד המשיב 2. בנסיבות אלה טען בא-כוח המשיב 2 כי חלוף הזמן הוביל לשינוי בנקודת האיזון וכעת יש להורות על שחרורו של מרשו לחלופת מעצר.

           לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, באתי לידי המסקנה כי דין הבקשה להתקבל. ככל שיש לבא-כוח המשיב 2 טענות בדבר עוצמת הראיות הקושרות את מרשו לאירוע הראשון, דינן להיבחן על ידי בית המשפט המחוזי בהליך של עיון חוזר ולא בפני בית משפט זה במסגרת דיון בבקשה להארכת מעצר. לענייננו רלוונטית קביעתו של בית המשפט המחוזי - אשר אושרה על ידי בית משפט זה, ולא השתנתה גם בעקבות בקשה לעיון חוזר - כי קיימות ראיות לכאורה לחלק המיוחס למשיב 2 באירוע הראשון. במעשים המיוחסים למשיב באירוע זה יש כדי ללמד על מסוכנתו, משהיה מעורב באופן ממשי בהגשמת הקשר לפגוע בצורה אלימה במתלונן, כמפורט בהחלטתה של השופטת פרוקצ'יה בבש"פ 8586/04 הנ"ל, הגם שלא נטל את החלק המרכזי בהוצאת התוכנית העבריינית אל הפועל. לנוכח זאת ובהתחשב בכך שפרשת התביעה עומדת בפני סיום, סבורה אני כי טרם הגענו לשלב שבו משתנה נקודת איזון בין ערך ההגנה על חירותו האישית של הנאשם לבין האינטרס להבטיח את ביטחון הציבור. עם זאת, מן הראוי להדגיש כי יש לעשות כל מאמץ כדי לקבוע מועדים נוספים להוכחות בתיק וכדי לסיים את שמיעת המשפט בתקופת ההארכה.  

           אשר על כן, הבקשה מתקבלת. מעצרו של המשיב יוארך בתשעים ימים נוספים, החל מיום 16.12.05 או עד למתן פסק הדין בתפ"ח 972/04 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם.

           ניתנה היום, י"ט בכסלו התשס"ו (20.12.2005).

                                                                                      ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   /צש התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: